חזיר בר על מזרן

הנושאים העיקריים שמפריעים לי, ולאחרות איתן אני מדברת, הם מחירי השכירות, העולים ללא שום הצדקה, וההפקרות של המרחב הציבורי. העיר עם חשבונות הארנונה בין הגבוהים בארץ לא מצליחה לטפל בבעיות החניה או בעיות הניקיון. נכון, אי אפשר לקחת אחריות מבעלי הכלבים שמשחררים את הכלבים שלהם בלי רצועה ולא מנקים אחרי כלביהם. אך בדיוק לשם כך הומצאו הקנסות! לא כדי למלא את קופת השוחד בעירייה, אלא כדי להחזיר את הכספים חזרה אל השכונות. כנ"ל בעיית החניה. נכון, עדיף בכלל לכולנו לוותר על רכבים פרטיים מזהמים ולנסוע בתחבורה ציבורית (בכל ימות השבוע), אך לטובת האנשים שעדיין מחזיקים רכב מסיבה כזו או אחרת, ובוחרים לגור בשכונה, נדרש פתרון למצוקת חניה. בעיקר כדי למנוע מצבים בהם א.נשים עם מוגבלות פיזית, א.נשים עם עגלות תינוקות וילדים קטנים לא ייאלצו לסכן את חייהן בירידה לכביש כדי לעקוף רכב שהנהג.ת החליטו להשאיר על המדרכה. ובעיקר, על מנת לא לפלג את תושבי השכונה אחד נגד השנייה על בעיות שצריכות להיפתר בדרגים גבוהים יותר.

​

​

​

מחירי השכירות גם עולים במשך כמה שנים כבר. למה? הדירות עוברות שיפוצים מדהימים? לא. העירייה טיפלה בבעיית הנרקומנים ודרי הרחוב? לא. העירייה ניקתה את כל הרחובות והפכה אותן לשאנז אליזה? לא. העירייה טיפלה בגורמי הפשע בשכונה? לא. העירייה החליטה לשפץ מבנים נקודתיים ולשווק את השכונה כמרכז בילויים-תרבות-אמנות? אולי. איך שהתחילו עם הפרויקטים של "התחדשות עירונית" או "התחדשות חברתית" או איזה שם מפציץ וקורקטי לא יבחרו לזה, מחירי הדירות בחיפה כבר זינקו ומילים כמו "להשקעה" ו"תוסס" שוגרו לכל עבר. משקיעים מבחוץ בעיקר, אך גם חיפאים, שרוצים "לעשות קופה" על חשבון סטודנטים, אוכלוסיות מוחלשות וקצת תל אביבים שמהגרים צפונה בשביל "דירת שני חדרים עם פיסת נוף לים רק ב3,500 ₪!", הציפו את שוק הדירות בחיפה בשנים האחרונות. כל זה היה בסדר כמובן אם המחירים היו תואמים למה שמקבלות. או אם התושבים הוותיקים של השכונה, אלה שגרים בה מהכרח ולא כשלב מעבר בזמן שהם לומדים\ מגלים את עצמם, לא היו נדחקים החוצה כיוון שלא מסוגלים להרשות לעצמם את המחירים וכיוון שלא מתאימים ל"אופי החברתי החדש" של השכונה.

​

​

ומה קורה עכשיו? כמו ילדים-כוכבים שגדלים ומפסיקים לעניין, כך גם הדר איבדה קצת מהקסם שמשך אליה מחדשים ומשקיעים. כולם עוברים לאזור התוסס החדש, שוק התלפיות, וגם שם, נחשו מה, מחדשים בניינים ומעלים מחירים. עיריית חיפה מראה את פרצופה האינטרסנטי שוב ומעבירה את מרכזי הבילוי ל"מתחם המתחדש בעיר התחתית" (או "תחתית" כפי שיגידו מי שלא חיפאיות במקור), ואיתם היא לוקחת גם את המשקיעים, אך גם את השיטור העירוני והביטחון של התושבים (וגם את השוטרים שקופצים על כל בחור בעל מראה שלא מוצא חן בעיניהם). הבעיה היא שלא לומדות מטעויות ולא מתכננים מהלכים עד סופם. אם אני יושבת במסעדה (טובה ויקרה) בשוק והבעלים צריך לבעוט ולגרור בחור צעיר שמקבץ נדבות, אני לא יכולה שלא להרגיש כעס ועצב גדולים על מה שקורה בעיר שלי. לא הלקוחות במסעדה, לא הבעלים ולא דרי הרחוב הם הבעיה. אבל בעיקר לא האחרונים. התחדשות לא יכולה לבוא על חשבון אוכלוסיות מוחלשות, שממשיכות להיות מודרות מהמרחב הציבורי כי "לא נעים לנו".  

אני לא היסטוריונית ולא סוציולוגית והכתבה הזאת היא רחוקה ממדעית או עובדתית. זה גם לא ניסיון להחזיר את שכונת הדר לימי הזוהר המפוארים שלה של תחילת-אמצע המאה הקודמת. האמת, חשבתי הרבה על מה אני בכלל מנסה להגיד פה, אבל אולי אין משהו פה מתוחכם, אולי זו פשוט קריאה לעזרה ופעולה. אני סך הכול חיפאית שאוהבת את העיר שלה וקשה לה לעמוד מנגד כאשר היא רואה חוסר שיויון גס כל כך, ועכשיו גם עלייה דרמטית כל כך בפשע בשכונה (וברחובות ה"בטוחים" כמו מסדה, בפרט). אני סומכת על תושבי השכונה שילחמו איך שהם יודעים להילחם, אך בלי עזרה ממישהו בעמדות כוח, לא בטוח שהמצב ישתפר בהרבה. מקריאת התגובות באחד הפוסטים האחרונים על יריות בהדר בקבוצה של תושבי הדר בפייסבוק, נתקלתי בתגובה נהדרת שמבטאת את הצייטגייסט בכמה מילים פשוטות: אפילו בשוק כבר בטוח יותר. זה אולי לא נכון במלואו, אך אפשר להבין את "כוונת המשוררת".